החלטה בתיק ת"א 55517-10-10

לפני בקשה לסילוק על הסף של התביעה שכנגד שהוגשה על ידי המשיבה ולחילופין, לסילוקה על הסף ככל שהיא נוגעת למבקשים 2 ו-3. בנוסף וחילופין, עותרים המבקשים למתן צו לגילוי ועיון במסמכים, להשלמת פרטים נוספים ולמענה לשאלון.

1.         רקע וטענות הצדדים:

        (א)        המבקשת 1 (להלן: " המבקשת") הגישה את התביעה העיקרית נגד המשיבה. בכתב התביעה נטען כי המבקשת - שהיא חברה פרטית העוסקת בייעוץ, הטמעה, ביצוע פרויקטים ושיווק פתרונות בתחום התוכנה בענף ההיי-טק - התקשרה ביום 5.2.09 עם המשיבה - העוסקת בשיווק מוצרים ומתן שירותים בתחום ההיי-טק - ב"הסכם עקרונות לשיתוף פעולה" (להלן: " הסכם העקרונות") שלפיו יפעלו השתיים במשותף למען חתימת הסכם בין המשיבה לבין חברת Micro Focus Ltd (להלן: " MF"), ובמסגרתו תתמנה המשיבה לנציגתה הבלעדית של MF בישראל לצורך מכירת מוצרים מתוצרת MF, כהגדרתם בהסכם העקרונות. במסגרת זו, הוסכם בין המבקשת לבין המשיבה כי לאחר חתימת ההסכם עם MF, תמנה המשיבה את המבקשת למשווקת מטעמה של מוצרי MF ומעניקת שירותי תמיכה ותחזוקה למוצרים. עוד הוסכם, כי לאחר חתימת ההסכם עם MF, יחתמו הצדדים על הסכם מפורט המסדיר את המשך ההתקשרות ביניהם. כל עוד לא נחתם הסכם מפורט כאמור, תהא המבקשת זכאית לחלק מסוים מתוך התמורה שתקבל המשיבה בגין המוצרים, בהתאם לסכומים שפורטו בהסכם העקרונות. לטענת המבקשת, מיד עם היווצר קשר ישיר בין המשיבה לבין MF החלה המשיבה לפעול בחוסר תום-לב כלפי המבקשת ולהפר את הסכם העקרונות. כך למשל, על אף שהמבקשת פעלה מטעם המשיבה לשיווק מוצרי MF והעניקה שירותי תמיכה ותחזוקה, לא העבירה המשיבה למבקשת את הסכומים להם היא זכאית לפי הסכם העקרונות. בנוסף, המשיבה נמנעה מלחתום על הסכם מפורט עם המבקשת ותחת זאת, הודיעה למבקשת על ביטול הסכם העקרונות וסיום ההתקשרות ביניהן, ללא כל עילה, ואף זאת תוך הפרה יסודית שלו.

        (ב)        המבקשת הגישה את התביעה דנן ובמסגרתה היא עותרת לאכיפת הסכם העקרונות ולחיוב המשיבה בתשלום הסכומים הקבועים בו. לחילופין, עותרת היא לחיוב המשיבה לפצותה בגין הפסד הרווחים הצפויים ובגין נזק למוניטין ונזק בלתי ממוני שנגרם לה כתוצאה מן האירועים דלעיל. עוד עותרת המבקשת לצו למתן חשבונות וצו מניעה האוסר על המשיבה להתקשר עם גוף אחר ביחס למוצרי MF.

         (ג)        המשיבה הגישה כתב הגנה (שתוקן ביום 17.3.11) וכן כתב תביעה שכנגד. התביעה שכנגד הוגשה גם נגד המבקשים 2 ו-3, הם בעליה ומנהליה של המבקשת. בכתב ההגנה נטען כי המבקשת הציגה בפני המשיבה מצגי שווא בנוגע לניסיונה ויכולותיה בקשר עם מוצרי MF; כי בין המשיבה לבין MF לא נחתם הסכם נציגות בלעדית אלא שהשתיים התקשרו ביום 11.10.09 בהסכם שאינו בלעדי ולפיכך, לא התקיים התנאי המתלה הקבוע בהסכם העקרונות; וכי בהתאם להסכם עם MF לא היתה המשיבה רשאית למנות את המבקשת למשווקת מוצרי MF אלא כנותנת שירותי תחזוקה בלבד, ושירותים אלו סופקו על ידי המבקשת באופן בלתי נאות. בנוסף נטען, כי המשיבה נאלצה להודיע על ביטול הסכם העקרונות, וזאת למען הזהירות, בעקבות דרישה שהוצגה לה על ידי MF לאחר שהתברר כי המבקשים שיתפו פעולה עם חברה מתחרה במכרז שפורסם על ידי חברת בזק - מכרז בו זכתה החברה המתחרה שהצעתה הועדפה על פני הצעת המשיבה.

        (ד)        בכתב התביעה שכנגד תובעת המשיבה סכום של 2,400,000 ש"ח ונטען בו כי שיתוף הפעולה בין המבקשים לחברה המתחרה בקשר עם מכרז בזק מהווה הפרה של הסכם העקרונות וכן הפרה של חובת תום-הלב וחובת הנאמנות בה הם חבים כלפי המשיבה. כן טוענת המשיבה כי המבקשים עשו שימוש בידע ובסודות הנוגעים למוצרי MF לצורך גיבוש ההצעה המתחרה במכרז בזק; התעשרו על חשבונה של המשיבה; ועוולו כלפיה בעוולת גזל סוד מסחרי ועוולת גרם הפרת חוזה ביחס להסכם שבין המשיבה ל- MF. בעקבות זאת, על פי הנטען, נגרמו למשיבה נזקים בגובה ההשקעות שהושקעו על ידה לשם השתתפות במכרז בזק וההכנסות שהיו צפויות לה לו היתה זוכה במכרז. לטענת המשיבה, המבקשים 2-3 היו מעורבים באופן אישי במעשים ובמחדלים המתוארים לעיל, הפרו את חובת הזהירות האישית בה הם חבים כלפי המשיבה, נהגו בתרמית וניהלו משא ומתן לכריתת חוזה שלא בתום-לב ולפיכך אחראים הם באופן אישי לנזקיה, בנוסף לאחריותה של המבקשת.

        (ה)        המבקשים עותרים לסילוק התביעה שכנגד על הסף מחמת העדר עילה. לשיטתם, כתב התביעה שכנגד מנוסח באופן סתמי וכוללני ונעדר פרטים מהותיים, לרבות פירוט מיוחד הדרוש לביסוס טענה לתרמית, ואין במסכת העובדתית המפורטת בו כדי לזכות את המשיבה בסעדים המבוקשים. בין היתר, טוענים המבקשים כי ההסכם שנחתם בין המשיבה ל- MF הוא מסמך מהותי לבירור התביעה ולפיכך, אי צירופו בשלמותו לכתב התביעה שכנגד (המשיבה צירפה רק 2 עמודים ממנו) והימנעות המשיבה מלאפשר עיון בו במסגרת הליכי הגילוי המוקדם שהתקיימו בין הצדדים, מחייבת מחיקת כל טענה להפרת הסכם זה וכל טענה הקשורה בה. עוד טוענים המבקשים כי המשיבה נמנעה מלהשיב כראוי לבקשה לקבלת פרטים נוספים ובנסיבות אלו, נוכח העדר פרטים מהותיים בכתב התביעה שכנגד, יש להורות על מחיקתו. לחילופין, עותרים המבקשים למחיקת התביעה שכנגד ככל שהיא נוגעת למבקשים 2-3 בטענה כי פעלו כאורגנים של המבקשת בלבד וכי אין בעובדות שבכתב התביעה שכנגד כדי לבסס טענה לאחריות אישית מצידם.

         (ו)        המשיבה מתנגדת לבקשה, על כל ראשיה, וטוענת כי העובדות המפורטות בכתב התביעה שכנגד מקימות עילת תביעה אישית נגד המבקשים 2-3. המשיבה מוסיפה וטוענת כי צירפה לכתב התביעה שכנגד את אותם עמודים הרלבנטיים לבירור התובענה מתוך ההסכם שבינה לבין MF ויתר העמודים אינם נוגעים לעניינים שבמחלוקת בין הצדדים ובנוסף, הם מכילים סודות מסחריים ועל כן חל עליהם חיסיון.

המשיבה טוענת עוד, כי השיבה כראוי ובאופן מספק לכל שאלותיהם ובקשותיהם של המבקשים לפרטים נוספים.

2.        דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה לסילוק על הסף של התביעה שכנגד; לקבל באופן חלקי את הבקשה לגילוי ועיון במסמכים; ולדחות את הבקשה לחיוב המשיבה במסירת פרטים נוספים ומענה לשאלון.

בקשת הסילוק על הסף

        (א)        כתב תביעה אמור לכלול את " העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה" (תקנה 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; להלן: " התקנות") וכתב טענות אמור להכיל " את הרצאת העובדות המהותיות בלבד ..." (תקנה 71(א) לתקנות). ההלכה הפסוקה מורה כי כאשר מבוקש לסלק תובענה על הסף בהעדר עילה, ייבחן בית המשפט האם התובע, בהנחה שיוכיח את כל העובדות המהותיות המפורטות בכתב התביעה, יהיה זכאי לסעד המבוקש. עוד נקבע בפסיקה, כי גם אם סיכוייו של התובע להוכיח תביעתו קטנים, בית המשפט לא יחסום שעריו בפניו לצורך בירור התובענה [ראו למשל: בר"ע 59/81 ארדיטי נ' ארדיטי, פ"ד לה(2) 811, 813 (1981); ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית,1995), 383-384]. מחיקה על הסף של תובענה מפאת העדר עילה היא אמצעי קיצוני הננקט רק משהגיע בית המשפט למסקנה כי אין אפשרות, ולו קלושה, כי התובע יזכה בסעד המבוקש [ראו: רע"א 359/06 חורי נ' פרג' (פורסם בנבו; 26.4.06); ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ (2) 668 (1986)]. הלכה זו נועדה להבטיח את זכות הגישה לערכאות אשר הוכרה כעקרון יסוד בשיטת משפטנו [ראו: ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577, 590, 628 (1997)].

        (ב)        עיון בכתב התביעה שכנגד מעלה כי הוא מבסס עילת תביעה לכאורה ולא ניתן לקבוע בשלב מקדמי זה כי התביעה שכנגד חסרת סיכוי. למותר לציין כי בשלב זה אין בקביעה זו משום נקיטת עמדה לגבי נכונותן של הטענות הנטענות בכתב התביעה שכנגד וסיכויי הצלחתן. אם המשיבה תצליח להוכיח, באמצעות הראיות והעדויות שיובאו, כי המבקשים שיתפו פעולה עם חברה מתחרה ועשו שימוש שלא כדין בסודות מסחריים וכי בכך הפרו את הסכם העקרונות ואת החובה לקיימו בתום-לב וגרמו להפרת ההסכם בין המשיבה ו-MF, יתכן שהמבקשים יימצאו אחראים לנזקים שנגרמו למשיבה כתוצאה מכך, ככל שיוכח כי נגרמו למשיבה נזקים כתוצאה מן המעשים והמחדלים המתוארים. לא ניתן איפוא לשלול על הסף את סיכוייה של התביעה שכנגד ולסלקה בשלב מקדמי זה, בטרם החל הדיון בה.

         (ג)        בנוסף, אני סבורה כי כתב התביעה שכנגד, בדרך שנוסח, מגלה עילת תביעה לכאורה נגד המבקשים 2-3. כתב התביעה שכנגד מנוסח באופן שמייחס לנתבעים שכנגד 2-3 פעולות שלא כדין שאינן חלק מפעילותם כאורגנים של המבקשת. היותו של פלוני אורגן של חברה אינו מקנה לו חסינות מפני אחריות בגין מעשה נזיקין שבוצע על ידו. ראו דברי כב' השופט (כתוארו אז) שמגר בע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' אורן, פ"ד לה(4) 253 (1981), בעמ' 256:

"עצם האחריות בנזיקין והיקפה אינם פונקציה של הקביעה, אם העוולה בוצעה על-ידי אותו אדם כאורגן של חברה או כאדם פרטי. היותו של פלוני בין השאר אורגן של חברה אינו מקנה לו חסינות בנזיקין, ואין הוא יכול להסתתר מאחורי אישיותה המשפטית של חברה, מקום שנקבע, כי מעשה נזיקין זה או אחר בוצע על-ידיו."

דברים דומים נפסקו גם בע"א 4612/95 מתתיהו נ' שטיל, פ"ד נא(4) 769, 790 (1997) ובע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661, 696 (1994).

        (ד)        עקרון זה מצא ביטויו גם בהוראת סעיף 54(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: " חוק החברות"), הקובע כי " אין בייחוס פעולה או כוונה של אורגן, לחברה, כדי לגרוע מהאחריות האישית שיחידי האורגן היו נושאים בה אילולא אותו ייחוס".

        (ה)        באשר לחיובם של אורגנים בתאגיד באחריות אישית מכוח דיני החוזים, הלכה היא כי החובה לנהל משא ומתן בתום-לב לפי סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: " חוק החוזים"), חלה גם על צדדים שלישיים שנטלו חלק במשא ומתן, כגון אורגנים ונושאי משרה בחברה, וכי בנסיבות מסוימות, הפרה של חובת תום-הלב יכולה להוביל להטלת אחריות אישית וחובת פיצוי על האורגן [ראו: ד"נ 7/81 פנידר חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673 (1983); ע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ, פ"ד מח(5) 705 (1994)].